בארץ ישראל עדיף להשתתף בתפילת בית הכנסת במפגש וידאו, ובחוץ לארץ עדיף להתפלל במניין מחוץ לבית כנסת.

מקורות והסברים

התלמודים נחלקו בשאלה כיצד ינהג מי שלא יכול להשתתף בתפילת הציבור בבית הכנסת. לפי הבבלי עדיף שיכנס מנין מחוץ לבית כנסת, ורק אם זו טירחא עבורו יתפלל בשעה שהציבור מתפללים:

אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן: מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי? אמר ליה: לא יכילנא. אמר ליה: לכנפי למר עשרה וליצלי. אמר ליה: טריחא לי מלתא. - ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא, בעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעיה למר. - אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון - אימתי עת רצון - בשעה שהצבור מתפללין. (ברכות ז ב)

מרימר ומר זוטרא הוו מכנפי בי עשרה בשבתא דרגלא ומצלו, והדר נפקי לפרקא. רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב, כי הוה אתי לביתיה הדר ומצלי מעומד. אמרי ליה רבנן: ולעביד מר כמרימר ומר זוטרא! - אמר להו: טריחא לי מלתא. (ברכות ל א)

לפי הירושלמי תפילה בציבור חייבת בית כנסת, ואין לכנס מנין מחוץ לבית כנסת:

ר' אבא רבי חייא בשם רבי יוחנן: צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה. ומה טעם? "בכל המקום אשר אזכיר את שמי", אשר תזכיר את שמי אין כתב כאן אלא בכל המקום אשר אזכיר. (ברכות ד ד)

א"ר יוחנן: המתפלל בתוך ביתו כאילו מקיפו חומה של ברזל. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן?! תמן א"ר אבא אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן: צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, וכה אמר אכן?! כאן ביחיד וכאן בציבור. (ברכות ה א)

כל הראשונים, כולל השולחן ערוך, השמיטו את האפשרות לכנס מנין מחוץ לבית כנסת. או שפסקו כירושלמי, או שהייתה להם גירסא אחרת בבבלי. ואלו הם:

רבינו יונה (וכן בריטב"א) מביא את הגאונים, שהשמיטו את האפשרות לכנס מנין מחוץ לבית הכנסת:

אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין. ואומרים הגאוני' ז"ל שאפי' כשאין האדם הולך לבהכ"נ יש לו לשער שיתפלל בשעה שמתפללין הקהל (ברכות ד א)

הרי"ף, וכלשונו ברא"ש ובחידושי הרא"ה, מזהה את תפילת הציבור עם תפילה בבית כנסת, ומצטט את הבבלי בגירסא שונה:

ואמר ר' יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא: אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין. (ברכות ד א)

גם הרמב"ם מזהה את תפילת הציבור עם תפילה בבית כנסת:

תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור, ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת, וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע. (הלכות תפילה ח א)

הכסף משנה מביא את מקורו בבבלי, בגירסא אחרת, המשמיטה את האפשרות לכנס מניין מחוץ לבית הכנסת:

תפלת הצבור נשמעת וכו'. פ"ק דברכות אמרינן שרב נחמן לא היה יכול לבא לבית הכנסת להתפלל וא"ל ר' יצחק דלימא לשליח צבור בעידנא דמצלי צבור ליתי ולודעיה למר א"ל מאי כולי האי א"ל דאר"י משום רשב"י מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללים ואמוראי טובא סוברים כן ומייתו לה מקראי אחריני. ותניא ר' נתן אומר מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס. ומכאן למדנו שאפילו שאין האדם הולך לבית הכנסת יש לו לשער שיתפלל בשעה שמתפללין הקהל וזהו שאמר רבינו ולא יתפלל יחיד וכו' (בלי ספק היה לו למהרי"ק נוסחא אחרת ברבינו מאשר הוא בספרינו).

הסמ"ג מביא את הבבלי בגירסא אחרת, השוללת איסוף מניין מחוץ לבית כנסת מצד טירחת הציבור (ראה מגן אברהם צ יז), ומביא למסקנה רק את האפשרות להתפלל בשעה שהציבור מתפללים (אם כי אפשר להבין שהבעיה בשעת הדחק ובני הישובים היא שאין מנין ולא שאין גישה לבית כנסת):

גרסינן עוד בברכות פרק קמא אמרי ליה לרב נחמן בר \רבי\ יצחק ליתי מר לבי כנישתא אמר ליה לא מצינא דטריחא לי מילתא, ולכניף מר \בי\ עשרה וליצלי אמר ליה לא מצינא דאטרח \ציבורא\, ולשדר מר שליחא ולודעיה בעידנא דמצלי בבי כנישתא דאמר רבי יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור שנאמר ואני תפילתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין. למדנו משם שבשעת הדחק או בני הישובים שיתפללו בבתיהם שחרית וערבית בשעה שקהילות ישראל מתפללין: (עשין יט)

הראבי"ה פסק את הירושלמי, בגירסא קצת שונה מזו שלפנינו, שבמקום שאין מניין, המתפלל בביתו כאילו התפלל בבית המקדש, אבל במקום שיש מניין חייבים דווקא בית כנסת:

ובפ' אין עומדין בירוש' גרסינן: אמר ר' יוחנן: המתפלל בתוך ביתו כאלו התפלל בבית המקדש, דוקא ביחיד, אבל בצבור צריך להתפלל במקום המיוחד לתפלה, פי' ביחיד במקום שאין עשרה. (חלק א ברכות צ)

גם המאירי הביא את הירושלמי:

בתלמוד המערב אמרו שהמתפלל בתוך ביתו בייחוד וכונה יתירה כאלו מקיף את עצמו מחיצות ברזל, כלומר שהוא יכול לעמוד בטוח בתפלתו שהיא מקובלת. ושאלו בה: והא תני שצריך אדם להתפלל במקום המיוחד לתפלה? ותירץ: כאן ביחיד כאן בצבור (בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף לא עמוד א)

בעל הטורים הלך בעקבותיהם, והשמיט את האפשרות לכנס מניין מחוץ לבית כנסת:

לא יתפלל אדם אלא בב"ה עם הצבור דא"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בב"ה פירוש עם הצבור ואמר רב נחמן אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור ובצבור שנו. ואפילו הוא אנוס שאינו יכול לילך לב"ה טוב לו לכוין השעה שהצבור מתפללין בה דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון ודרשינן אימתי הוא עת רצון בשעה שהצבור מתפללין. (אורח חיים צ)

וכן פסק השולחן ערוך, והשמיט את האפשרות לכנס מנין מחוץ לבית כנסת:

ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לב"ה, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים. וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד, אעפ"כ יתפלל בב"ה. (אורח חיים צ ט)

בניגוד לכל הראשונים ובניגוד לפסק השולחן ערוך, המגן אברהם (הביאו המשנה ברורה) פסק את הבבלי כלשונו, והעמיד את האפשרות להתפלל בשעה שהציבור מתפללים בעדיפות שניה:

ודוקא אם טריחא ליה מילתא לאסוף י' (צ יז)

נראה ששורש מחלוקת התלמודים נעוץ בהבדל שבין תפילת הציבור בארץ ישראל לתפילת הציבור בחוץ לארץ. מעלת בית כנסת היא בקדושת המקום, כמקדש מעט, ואילו מעלת המניין היא בקדושת העם. בחו"ל קדושת המקום פחותה, וגם תפילה בבית כנסת נתקלת במקטרגים. לכן שם עיקר מעלת התפילה בציבור היא מצד הדבקות בקדושת העם, שייכות לקהילה יהודית ומניעת התבוללות:

רבי נתן אומר: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, שנאמר: הן אל כביר ולא ימאס, וכתיב: פדה בשלום נפשי מקרב - לי וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור - מעלה אני עליו כאילו פדאני, לי ולבני, מבין אומות העולם. (ברכות ח א)

לכן, מי שלא יכול להגיע לבית כנסת, עדיף שלכל הפחות יכנס מניין, וישתייך לציבור יהודי, ולא ייטמע בגויים ח"ו.

בארץ ישראל, השייכות לעם ישראל לא צריכה חיזוק, וקדושת המקום עליונה. לכן מעלת תפילה בציבור היא דווקא בבית כנסת, במקום קדוש המיוחד לתפילה. כינוס מניין מחוץ לבית כנסת פוגע במעמד הריכוזי של בית הכנסת, וצורר את עבודת ה' כעם שמתאחד להתייחד עם ה' במקום בו הוא מזכיר את שמו. הבמות נאסרו כיוון שהיוו תחרות צוררת למקדש, אף שאיסור זה צמצם מאד את 'הרייטינג' של הקרבת הקרבנות. כך בדיוק נאסרו מניינים מחוץ לבית כנסת בארץ ישראל, ברמה העירונית. כי העיקר בעבודה, קרבנות ותפילה, אינו הכמות אלא האחדות. (מהר"ל נתיב העבודה א). אם בחו"ל ה' שוכן בכל מקום שפיזור יהודי גולה אליו, בארץ נדרש מאיתנו להתאחד במקום בו ה' נמצא, בית כנסת (עיין 'שערי אורה' סוף שער ב, המביא שתי בחינות בתפילה בציבור, ומבחין בין ארץ ישראל לחו"ל. נראה שמצד שם 'א-ל חי' היא קדושת בית כנסת, בעיקר בארץ ישראל. ומצד שם 'א-דני' היא קדושת העם, בעיקר בחו"ל). דרישה זו היא תנאי להתקדמות לבניין המקדש, והיא הניסיון של הגאולה, אם נמשיך להתפזר לקהילות, או נעבוד את ה' באחדות.

כל זה נכון גם בלי השתתפות במפגש וידאו. ברור שמפגש וידאו רק מעצים את מעלת המתפלל "בשעה שהציבור מתפללים".

סדר העדיפות הוא: א. בית הכנסת הקבוע של המתפלל. ב. בית כנסת בעירו של המתפלל. ג. בית כנסת בירושלים. ד. בית כנסת בארץ ישראל. ה. כל בית כנסת.

מקורות והסברים

א. השולחן ערוך פסק שצריך שיהיה לו בית כנסת קבוע:

יקבע מקום לתפילתו, שלא ישנהו אם לא לצורך... שיקבע לו בית הכנסת להתפלל (צ יט).

השתתפות בתפילה בבית הכנסת הקבוע שלו, אף שהיא במפגש וידאו, יש לה מעלה זו. ועוד, תחושת השייכות לתפילה שמשתתף בה מרחוק מתעצמת כשזהו בית הכנסת הקבוע שלו.

ב. הגמרא מציינת שבית כנסת הוא מוסד עירוני, וזהו מעגל השייכות אליו:

אמר ריש לקיש: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל - נקרא שכן רע, שנאמר: כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל; ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר: הנני נתשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם. (ברכות ח א)

ג-ד. בספר 'שערי אורה' מביא ר' יוסף ג'יקטליא את מעלת התפילה דרך ארץ ישראל וירושלים:

ועתה דע והתבונן כי שתי היכלות אלו, שהאחד נקרא אדנ"י, והשני נקרא א"ל ח"י, בהם עולות ונבדקות כל תפילות שישראל מתפללים. וסוד תפילת ציבור הוא סוד אדנ"י, שהוא סוד כנסת ישראל, ולפיכך אינה נדחית:

וכל אלו הדברים שאמרנו בתפילת יחיד ותפילת ציבור, בהיות ישראל על אדמתם, וכל שכן בירושלים, וכל שכן בבית המקדש, אבל כשישראל בחוצה לארץ, כמה מערערים וכמה מקטרגים עומדים אצל תפילות הציבור, כל שכן אצל תפילות היחידים, שהרי כשישראל הם בחוץ לארץ, הרי הם ברשות שרי האומות, ואין דרך לעלות תפילתם, שאין שערי שמים אלא בארץ ישראל. וכן הוא אומר ביעקב, מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים (בראשית כ"ח י"ז), ואם כן בחוצה לארץ הכל סתום אצל השמים:

ועוד, שאותן שרי האומות אין מסייעים לישראל כלום, וכן הוא אומר, ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם (דניאל י' כ"א), וכל שכן כי סמא"ל שר אדום עומד ומקטרג תמיד על ישראל, ומערער עליהם לאבד זכיותיהם. וכל המקטרגים על ישראל בארץ האומות, כולם עומדים בין הארץ ובין השמים, כדמיון כותל ומחיצה להפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים, והם הנקראים ענן המפסיק, ועל זה נאמר, סכותה בענן לך מעבור תפלה (איכה ג' מ"ד):

וכן הוא אומר במראות יחזקאל בגולה, וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת וגו' ומתוכה כעין החשמל (יחזקאל א' ד'), המבין פסוק זה יבין כמה מחיצות מעכבות בגלות:

ואפילו בארץ ישראל כתיב, כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם (ישעיה נ"ט ב'), וכל זה בארץ, כל שכן בחוצה לארץ:

ואם כן מה יהיה על תפילות של ישראל בחוצה לארץ, דע שהתפילות שהן חוצה לארץ אין להם דרך לעלות לפני י"י יתברך, זולתי כשישראל משלחים אותם מחוצה לארץ נגד ירושלים, וכשמגיעות לירושלים, משם הם מסתלקות ועולות למעלה, וזהו שאמר דניאל כשהתפלל בגולה, וכיון פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה (דניאל ו' י"א):

וכל זה אמר שלמה בפירוש כשנבנה בית המקדש והיה מתפלל על ישראל, ואמר, כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם אל ארץ האויב רחוקה או קרובה, והשיבו אל לבם בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחננו אליך וגו', והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה לאבותם העיר אשר בחרת והבית אשר בנית לשמך, ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ואת תחנתם ועשית משפטם וגו' (מלכים א מ' מ"ו מ"ט):

ועתה דע וראה איך גילה שלמה המלך ע"ה שאין תפילת חוצה לארץ עולה למעלה באותו המקום שמתפללים, עד שהיא עולה לארץ ישראל, ומשם לירושלים, ומשם לבית המקדש, ואז היא עולה למעלה. ולפיכך כל ישראל שהם בגלות, הם בסביבות ירושלים בארבע כנפות הארץ, וירושלים עומדת באמצע, לפיכך כל אותם שהם בגלות לצד מזרח יתפללו לנגד מערב, נגד ירושלים, וכן אותם שהם בצפון, יהפכו פניהם לדרום. נמצאו כל ישראל שהם מתפללים בארץ גלותם, משלחים תפילותיהם לירושלים ולבית המקדש, ומשם התפילות עולות לפני י"י יתברך:

ועתה יש לנו להודיעך, מה בין תפילת חוצה לארץ, לתפילת ארץ ישראל. דע כי תפילת ארץ ישראל דומה למי שהוא צריך לדבר עם המלך וביתו קרוב למלך, ואין שטן ואין פגע רע ולא משחית בדרך. ותפילת חוצה לארץ דומה למי שצריך לדבר עם המלך וביתו רחוק מאד מן המלך, ויש בדרך כמה ליסטים וכמה פגעים רעים וכמה חיות רעות, עתה ראה כמה אדם צריך ליזהר כדי שימלט מנזק הדרך, ואחר הטורח והשמירה יתכוין שתהא תפילתו ראויה להתקבל, כמו שאמרנו. ועל דרך זה, דע כי כמה מעכבין ומקטרגין יש לתפילות ישראל כשהן הולכות לירושלים, על ידי הכוחות הטמאות של עובדי כוכבים. ולפיכך יש לך להתבונן כמה אנו חייבים לטהר עצמנו ולהתכוין בתפילותינו בהיותנו מתפללין בחוצה לארץ, כדי שנהיה ראויים להתקבל לפני י"י יתברך: (סוף שער ב, הביאו השל"ה במסכת תמיד פרק נר מצוה בהגהה).

אמנם אין מקור לכך שהמתפלל בשעה שמתפללים בארץ ישראל ובירושלים, ואף משתתף במפגש וידאו, יש לו מעלת המתפלל שם. אך מסתבר לומר שבבחינה מסוימת, ולו בתחושתו, ישנה קפיצת הדרך לתפילתו בדרך לשם. הרי זה בבחינת "יחזיר את פניו" או "יכוון את לבו" (משנה ברכות ד ה), שמועיל מצד שארץ ישראל כוללת כל הארצות, וירושלים כוללת כל ארץ ישראל (עיין אגרות ראי"ה לט).

ה. הסמ"ג מביא שתפילה בשעה שהציבור מתפללים מועילה גם למי שגר ביישוב אחד, ומתפלל בשעה שמתפללים בקהילות ישראל, ביישובים אחרים:

למדנו משם שבשעת הדחק או בני הישובים שיתפללו בבתיהם שחרית וערבית בשעה שקהילות ישראל מתפללין: (עשין יט)

כן.

מקורות והסברים

עיין בכתב העת 'אור תורה' אייר תשס"ז סימן צה, עמ' תקעג-תקפ, ובכל המקורות שמביא שם הרב משה הלוי.

וכן פסק הרב יצחק יוסף: "לפי ההלכה זה נקרא תפילה בציבור, במקום צורך, ואפשר לסמוך על זה לכתחילה".

כן. בתנאי שהתקשורת של שני המכשירים מאפשרת לשני הצדדים לראות ולשמוע זה את זה.

מקורות והסברים

עיין בכתב העת 'אור תורה' אייר תשס"ז סימן צה, עמ' תקעג-תקפ, ובכל המקורות הרבים שמביא שם.

וכן פסק הרב יצחק יוסף: "עונים אמן אחרי ברכת התורה, אחרי הקדיש, עונים 'קדושה' יחד עם הציבור, למרות שהוא בבית שלו לבד, ואין דברים שבקדושה אלא בעשרה, יש שם עשרה שאומרים והוא מצטרף אליהם".

באופן שרואים לפחות את אחד המתפללים, החזן או אחר. ובאופן ששומעים היטב את החזן.

לעניין אמירת דברים שבקדושה (קדיש, ברכו), המשתתף בוידאו לא מצטרף. חייבים להיות עשרה בבית כנסת, ולפחות ששה שאינם באמצע תפילת עמידה.

לעניין חזרת הש"ץ, המשתתף בוידאו מצטרף לעשרה, אם יש בבית הכנסת עשרה, וששה מהם כבר סיימו תפילת עמידה.

לעניין תפילה במניין, המשתתף בוידאו מצטרף לעשרה, אם יש בבית הכנסת עשרה, וששה מהם עדיין לא התפללו תפילת עמידה.

מקורות והסברים

פשוט שדרושים עשרה נוכחים פיסית בבית הכנסת, ומשתתף במפגש וידאו לא מצטרף. וכך פסק השולחן ערוך:

צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח צבור עמהם, והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ, דהיינו כשסוגר הדלת ממקום (שפה) פנימית של עובי הדלת ולחוץ, כלחוץ. (אורח חיים נה יג)

השאלה היא כמה מהם צריכים לשמוע ולכוון לברכת החזן.

לקדיש (כגון בערבית אחרי עמידה) פשוט שדי בששה שסיימו תפילת עמידה.

לחזרת הש"ץ (בשחרית ומנחה) השולחן ערוך פסק שדרושים תשעה שסיימו תפילת עמידה, כולל החזן:

ואם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן, אפילו הכי מצטרף עמהם. (אורח חיים נה ו)

המגן אברהם במקום פוסק כמהרי"ל שלא נוהגים כך, אלא דרושים רק ששה:

מצטרף עמהם. דכל בי עשרה שכינתא שריא, וכתב הר"ל חביב סי' ט"ו ואולי לפ"ז ה"ה ג' או ד' ונשאר הרוב עכ"ל ול"נ דאין להקל כ"כ דהא עיקר ראיית מהרי"ל מאחר דאיכא מ"ד דקטן המוטל בעריסה מצטרף אף על פי שאינו יכול לענות ואף דלא קי"ל הכי היינו שאין השכינה שורה אלא על גדולים וכו' ע"ש וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה גבי קטן דוקא א' ולא ב' אף גבי ישן דוקא א' ולא ב', וכתב מהרי"ל אף על גב דכתב הרא"ש דבעינן שיכוונו ט' לברכת הש"ץ כמ"ש סי' קכ"ד ס"ד לא נהיגין הכי דהא חזי' דאפי' מי שמשיח ואינו שומע מצטרף: (ס"ק ח)

נראה לסמוך על המגן אברהם, שדי בששה, ולצרף משתתפים בוידאו כדי לצאת ידי השולחן ערוך הדורש תשעה.

לעניין תפילה במניין, גם בזה ניתן לסמוך על הסוברים שדי בששה שמתפללים יחד מתוך עשרה נוכחים פיסית, ולצרף את המשתתפים בוידאו לצאת ידי מאן דאמר שדרושים עשרה שלא התפללו. עיין במאמרו של הרב גדליהו אקסלרוד בכתב העת ארחות, 46 תשנ"ז, 41-43.

אם התקשורת של שני המכשירים מאפשרת לשני הצדדים לראות ולשמוע זה את זה, ויש בבית הכנסת מישהו אחר שאומר קדיש, המשתתף בוידאו יכול להצטרף אליו באמירת קדיש.

מקורות והסברים

צד ההיתר הוא, כמי שנמצא מחוץ לבית הכנסת, אך שומע ורואה את המתפללים, והם שומעים ורואים אותו, שעליו אמרו רוב הפוסקים שהוא יכול לענות לדברים שבקדושה, ונחשב "כמתפלל בתוכם" (החיד"א, מחזיק ברכה צ ה). והסברא נותנת שאין לחלק בין לענות לקדיש וקדושה לבין לומר קדיש, שהרי שניהם דורשים עשרה. ומה שלא הזכירו אמירת קדיש, כיוון שלא מצוי שמבחוץ יוכל לומר באופן שישמעו אותו בפנים. אך בנידון דידן, ששומעים אותו בפנים, נראה שיכול לומר קדיש. ובתנאי שהם ממילא עונים לקדיש שנאמר בבית הכנסת, שכן ההיתר אינו אלא שהוא נחשב עמהם ולא שהם נחשבים עימו.

עיין בכתב העת 'אור תורה' אייר תשס"ז סימן צה, עמ' תקעג-תקפ, ובמקורות שמביא הרב משה הלוי שם.

ראוי לפרסם את התפילה באתר זה, כדי לאפשר גם למי שלא נמצא בתפוצה של המתפללים להשתתף. כמובן שראוי לשלוח לציבור המתפללים את הקישור לאתר ולא את הקישור ישירות לזום, כדי לחשוף בפניהם את האתר, כך שיוכלו להשתתף גם בתפילות אחרות, ובשיעורים.

זו שאלה למנהיגות עירונית ולאומית, ורק אציע את הראוי לעניות דעתי:

יתקיימו תפילות של עשרה מתפללים בלבד, בבתי הכנסת בלבד. שאר המתפללים יתפללו בביתם, בשעה שהציבור מתפללים בבית הכנסת הקבוע שלהם.

בימי חול התפילות של בתי הכנסת ישותפו בווידאו, ויתפרסמו באתר זה, ושאר המתפללים ישתתפו במפגש וידאו.

מקורות והסברים

אין מקום להשוות בין תפילות בבית כנסת להתקהלויות אחרות שמותרות על ידי הרשויות, כיוון שההלכה מאפשרת דרך מעולה להשתתף בתפילות בית הכנסת בלי להתקהל בו. אין מקום להתיר התקהלות בבית כנסת מעבר לעשרה גם אם הרשויות מתירות, כיוון שההלכה לא נקבעת לפי הרשויות. כיוון שהמדביק את חבירו עלול לרוצחו בשוגג, ויש מעלת תפילה במניין למתפלל בשעה שהציבור מתפללים, וביותר כשמשתתף במפגש וידאו, אין להקל באיסור לא תרצח מעבר לנ"ל.

לא. בימים אלו יתפללו היחידים בזמן שהציבור מתפללים, בלי להשתתף בווידאו.

לא.

מקורות והסברים

כל הערך שמובא בגמרא, בתפילה בזמן שהציבור מתפללים, מתייחס דווקא לתפילת הציבור בבית כנסת.

כן. הבסיס הוא "תפילה בזמן שהציבור מתפללים", וכן דין העומד מחוץ לבית הכנסת.

קריאה בתורה מחייבת נוכחות ממשית, ועל כן יש להתאמץ ולהתכנס בפועל. אנוס מלהגיע לקריאה בתורה, ישלים פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום.

מקורות והסברים

ההצטרפות לקריאה בתורה איננה מצד השמיעה והזמן, אלא ההתכנסות וההתקהלות עצמה, כעין מעמד הר סיני ומעמד הקהל. בני הכפרים, שלא התכנסו לתפילה בציבור, בשני וחמישי היו מתכנסים לקריאה בתורה, בכפריהם או בעיר (ב"ק פב., רמב"ם מגילה א ו).

הדרך להשתתף עם הציבור בקריאת התורה, לאנוס, איננה לקרוא בזמן שהם קוראים, אלא ללמוד את התוכן שהם קוראים באותו יום או שבוע:

אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום. (ברכות ח א)

בתשב"ץ משמע שזו סוג של חלופה למי שאין לו מנין:

ואומר שאין חובה לקרות הפרשה ליחיד בשני וחמישי ואפילו בשבת במקום שאין מנין רק אם חוזר הסדר שנים מקרא ואחד תרגום כדאיתא במגילה אין קורין בתורה פחות מעשרה. (תשב"ץ קטן קפה)

בתענית ציבור יש להשתדל ביותר להיקהל בפועל. כשהאפשרות להתפלל בבית כנסת מוגבלת, עדיף לכנס מניין, ברוב עם ככל האפשר, ברחובה של עיר.

מקורות והסברים

עניינה של תענית ציבור היא ההתקהלות של העם דווקא:

א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת. אביי אמר, מהכא: ואגודתו על ארץ יסדה. (כריתות ו ב)

לכן התפילה בה בתוך העם, כעין גלות. וכך אומרת המשנה:

סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר וכו' (משנה תענית ב א, שו"ע או"ח תקעט א)

וכן כתב בעל השאילתות, רב אחאי גאון:

תענית, בין כרכים בין כפרים בין עיירות, כולן מתענין בשלשה עשר באדר, דאמר שמואל בר רב יצחק: שלשה עשר זמן קהילה לכל היא שנאמר 'ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ביום שלשה עשר לחדש אדר', מאי קהילה? יום תענית! (ויקהל שאילתא סז)

בספר 'שערי אורה' (שער ב) מביא שיש שתי בחינות בתפילה, בשם א-ל חי, ובשם אדנות. ובארנו שמצד שם א-ל חי יש להתפלל דווקא בבית כנסת בקדושת מקום, ומצד שם אדנות יש להתפלל דווקא בציבור בקדושת העם. נראה שבתענית התפילה היא ברחובה של עיר, כיוון שהיא מצד שם אדנות, שהרי תענית נובעת מחיסרון בשפע הבא משם א-ל חי לשם אדנות. לכן יש להיקהל בפועל, בקדושת העם, ודווקא ברחובה של עיר, בתוך העם:

בכל מקום שגלו ישראל כביכול גלתה שכינה עמהם (מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא יד)

• שהמקום יהיה נקי מטיטול עם צואה, או כנגד בית הכסא.
• שלא יתפלל כנגד הערווה, כלומר חוסר צניעות, לפי גדרי ההלכה.
• שלא יטרידוהו בני ביתו או הסחות דעת אחרות.
• להתפלל במקום קבוע, עדיף כנגד הקיר.

מחוץ לירושלים - לא. יאמר את הפרק בישיבה רגילה.